<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' קדושים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וחייבין ישראל להתרחק מן העריות ואין צריך לומר שלכתחלה לא יקח אדם ערוה אלא נפלה לו ערוה ליבום כגון ראובן שנשא בתו של שמעון אחיו ומת ראובן בלא זרע ונפלה אשתו שהיא בתו של שמעון לפניו והיא ערוה כגון זה פטורה מן החליצה ומן היבום. ואין צריך לומר היא גופה שאסורה ופטורה אלא אפילו צרתה וצרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה. ומניין אנו אומרים כן שכך שנו חכמים במשנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף כל הדורות. ואלו הן בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה. חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו [מאמו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו. וכולן אם מתו או מאנו או נתגרשו או נמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ואין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו. מניין שהללו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן שכך שנו חכמים בתוספתא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' (ויקרא י"ח) שאין ת"ל עליה. ומה ת"ל עליה. לפי שנאמר יבמה יבא עליה (דברים כ"ה) שומעני אף באחת מכל העריות האמורות בתורה הכ"מ. נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה. מה עליה האמור להלן במקום מצוה אף עליה האמור כאן במקום מצוה. ואמר הכתוב לא תקח (ואין לי אלא צרתה) ואין לי אלא אחות אשה שאר עריות מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה ליבם, אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה ליבם. ואין לי אלא הם צרותיהן מנין. אמרת ק"ו מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה. אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה. מכאן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף כל הדורות. יכול שאני מרבה אף שש עריות החמורות מאלו שיהיו צרותיהן אסורות. אמרת ק"ו מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואפשר לינשא לאחין צרתה אסורה אף כ"ש ערוה וחייבין כרת ועל שגגתה חטאת ואפשר להנשא לאחין צרתה אסורה יצאו שש עריות אלו שחייבין על זדונה כרת ועל שגגה חטאת וא"א לינשא לאחין צרותיהן מותרות, שאין צרה אלא מאח. אזהרה שמענו עונש מנין ת"ל כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות זו לזו.
<h2>דף ב:</h2>
כיצד פוטרות צרותיהן. היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה. ומנין אנו אומרים הדבר הזה מן התורה. א"ר א"ק לצרור (שם י"ח) התורה רבתה צרות הרבה. ר' אשי אמר סברה היא צרת עצמה מ"ט היא אסורה ופטורה מן החליצה ומן היבום. לפי שבמקום ערוה עומדת אף צרת צרתה במקום ערוה עומדת. כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות. היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת אחיו צרתה מותרת. בתו האיך. ראובן ושמעון אחים ונשא ראובן בתו של שמעון ומת בלא בנים היא פטורה ופוטרת צרתה. וכן בת בתו ובת בנו. בת אשתו כיצד רחל ובתה נשאו לראובן ושמעון רחל לראובן ובתה לשמעון ומת שמעון בלא בנים ונפלה בת אשתו של ראובן לפניו היא פטורה ופוטרת צרתה. וכן בתה ובת בנה חמותו כיצד רחל שנשואה לראובן ובתה לשמעון ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו שהיא חמותו של שמעון היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. וכן אם חמותו ואם חמיו. אחותו כיצד רחל שנשאת ליעקב ובתה לראובן בן יעקב והוליד יעקב מן רחל בן ומת ראובן ונפלה אשתו שהיא אחותו מאמו לפני הבן היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אמו כיצד יעקב נשא את לאה וראובן בנו נשא את רחל אחותה והוליד יעקב מלאה בן ומת ראובן ונפלה אשתו שהיא אחות אמו לפני הבן שנולד מלאה היא פטורה ופוטרת צרותיה. אחות אשתו כיצד ראובן ושמעון אחים נשאו שתי אחיות רחל ולאה מת ראובן ונפלה אשתו לפני שמעון שהיא אחות אשתו היא פטורה ופוטרת צרותיה. אשת אחיו מאמו שנאמר כי ישבו אחים יחדיו (דברים כ"ה) אר"י א"ר יחדיו המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם. אשת אחיו שלא היה בעולמו ראובן ושמעון מת ראובן בלא בנים ונולד לוי ואח"כ ייבם שמעון אשת ראובן ומת ונפלו שתיהן לפני לוי ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו שנייה משום צרתה. מ"ט כי ישבו אחים יחרו. אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם אחד פרט לאחיו שלא היה בעולמו. כלתו כיצד רחל נשאת לחנוך בן ראובן ומת חנוך או גרשה ונשאת לשמעון אחיו של ראובן ומת בלא בנים ונפלה לפני ראובן והיא כלתו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה.
<h2>דף ט:</h2>
א"ר יהודה א"ר וכן שנה ר' חייא וכולן אני קורא בהן האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה. ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת שכל שפרשנו למעלה ביבם אחר הוא ויבמה אחת. והיא אחות אשתו או אחת מכל העריות שהן פטורות מן החליצה ומן היבום. אבל בפירוש זה שאמר ר' חייא ושאמר ר"י בשם רב בשני יבמין ויבמה אחת או שתי יבמות ויבם אחד. וזה פירושן בתו כאיצד ראובן ושמעון אנסו אשה אחת זה הוליד ממנה בת וזה הוליד ממנה בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בתו של ראובן מאנוסתו אסורה לו ומותרת לשמעון, וזו בתו של שמעון מאנוסתו אסורה לו ומותרת לראובן. האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת והן אחיות מן האם ואין אתה מוצא אלא באונסין. אבל בנישואין כיון שנשאת לראובן אינה יכולה להנשא לשמעון שהיא אשת אחיו ובתה מאחר אסורה לראובן שהיא בת אשתו. אבל בת אנוסתו מותרת לו. בת בתו כיצד נכרי שנשא בתו של ראובן ובתו של שמעון והוליד מזו בת ומזו בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון. זו בת בתו של ראובן אסורה לו ומותרת לשמעון. וזו בת בתו של שמעון אסורה לו ומותרת לראובן והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. בת בתה כיצד. בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון נישאו לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת בתה של אשת ראובן אסורה לו ומותרת לשמעון. וזו בת בתה של אשת שמעון אסורה לו ומותרת לראובן והן אחיות מן האב. האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. בת בנה כיצד בן אשתו של ראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה ונשאת לבן אשתו של שמעון והוליד ממנה בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומתו בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בנה של אשת ראובן אסורה לו ומותרת לשמעון וזו בת בנה של אשת שמעון אסורה לו ומותרת לראובן והן אחיות מן האם האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. חמותו כיצד ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות ולהן שתי בנות מבעלים הראשונים ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו בלא בנים ונפלו לפני (ראובן ושמעון) [לוי ויהודה] זו חמותו של (ראובן) [לוי] אסורה לו ומותרת (לשמעון) [ליהודה] וזו חמותו של (שמעון) [יהודה] אסורה לו ומותרת (לראובן) [ללוי] והן אחיות מן האם האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה. ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. אם חמותו כיצד שתי אחיות ולהן שתי בנות ונישאו הן לראובן ושמעון ובנות בנותיהן ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון בלא בנים ונפלו לפני לוי ויהודה זו אם חמותו של לוי אסורה לו ומותרת ליהודה, וזו אם חמותו של יהודה אסורה לו ומותרת ללוי והן אחיות האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. אשת אחיו שלא היה בעולמו כיצד בששה אחים וכר' שמעון שאמר מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. וסימנך [מת] נולד ויבם מת נולד ויבם. כיצד ראובן ושמעון [נשאו שתי אחיות ולוי ויהודה] נשאו שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר [ויבם לוי מת שמעון נולד] (ו)זבולון ויבם יהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני יששכר [וזבולון] אשת ראובן שיבם לוי אסורה ליששכר שנולד ולבסוף יבם ומותרת לזבולון שיבם ולבסוף נולד [ומצאה בהיתר אשת שמעון שיבם יהודה מותרת ליששכר שנולד] קודם מיתת שמעון ואסורה לזבולון שנולד לאחר מיתת שמעון ונולד ולבסוף יבם האסורה לזה מותר לזה והאסורה לזה מותר לזה. והן אחיות ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. כלתו כיצד. בנו של ראובן ובנו של שמעון נשאו שתי אחיות ומתו או נתגרשו ונישאו ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו כלתו של ראובן [א]סורה לו ומותרת לשמעון וזו כלתו של שמעון אסורה לו ומותרת לראובן והן אחיות האסורות לזה מותרות לזה והאסורות לזה מותרות לזה. ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. רב יהודה הי' מפרש עריות אלו מן חמותו ולמטה. אבל ששה פנים השוים השנוים בראש. בתו ובת בתו [ובת בנו] בת אשתו [ובת בתה] ובת בנה כיון שבתו באנוסין היא נמצאת ולא... [נמצאת] בנשואין. בנשואין מודה. באנוסין לא היה מודה. ואביי היה מודה אף בבתו מאנוסתו. כיון שאתה מוצאה בין באונסין ובין בנשואין. אבל באשת אחיו שלא היה בעולמו לא היה מודה בה שכיון שלדברי ר"ש אתה מוצאה. ולדברי חכמים אין אתה מוצאה במחלוקת לא היה מודה. ור' ספרא היה מפרש אף באשת אחיו שלא היה בעולמו בששה (פנים) [אחי] וכדברי ר"ש למעלה שאמר מת שמעון נולד זבולון ויבם יהודה אתה מוצאה. למה הוצרך לומר יבם יהודה הוצרכנו לומר יבום יהודה משום צרה. אף בשביל צרה [דצרה] אתה מוצאה כגון שמתו יששכר וזבולון ויבמו גד ואשר. אמו אנוסת אביו אין אתה מוצא בה שתים האסורות לזה מותרות לזה או אחותה שהיא יבמתה. אנס יעקב שתי אחיות (אנס) אחותה שהיא יבמתה אתה מוצא בה אבל האסורה לזה מותרת לזה אין אתה מוצא בה. כיצד אנס יעקב שתי אחיות והוליד מהן ראובן ושמעון ונישאו שתיהן ללוי ויהודה והן אנוסות אביהן ומתו לוי ויהודא ונפלו לפני ראובן ושמעון. זו אמו של ראובן וזו אמו של שמעון והן אחיות אחותה אתה מוצא בה שהרי אחיות הן. אבל האסור לזה מותר לזה אין אתה מוצא בה לפי שאמו של ראובן היא אחות אמו של שמעון ואמו של שמעון היא אחות אמו של ראובן והן אסורות שנאמר ערות אחות אמך לא תגלה (ויקרא י"ח) ואם שתי נכריות אנס יעקב האסורה לזה מותרת לזה אתה מוצא בה ואחותה שהיא יבמתה אין אתה מוצא בה. כיצד יעקב אנס שתי נכריות והוליד מהן ראובן ושמעון ונישאו שתיהן ללוי ויהודה שכך שנינו [צ"ז ע"א] נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון עמד ראובן ויבם אשת אחיו שהיא אנוסת אביו והיא אמו של (ראובן) [שמעון] והן נכריות. האסורות לזה מותרת לזה יש בה. ואחותה שהיא יבמה אין בה שהרי נכריות הן.
<h2>דף יא:</h2>
שניות מדברי סופרים שניה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם. שניה ליבם ולא שניה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל. שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה. כל שניה שהיא לבעל ולא שניה ליבם מבעל אין לה כתובה ולא מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא מן יבם יש לה כתובה ויש לה מזונות ואין כופין אותו להוציא והולד כשר. וכל שניה שאינה שניה לבעל ושניה ליבם מבעל יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא מן יבם חולצת ולא מתיבמת. ואם יבם אין לה כתובה ולא מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא. וכל שניה שהיא שניה לבעל ושניה ליבם אין לה כתובה משניהם ולא מזונות והולד כשר משניהם וכופין אותם להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל ולא ליבם ומת או חולצת או מתיבמת. וכל שניה שהיא ליבם ולא לבעל ומת חולץ ולא מיבם. וכל שניה שהיא לבעל וליבם ומת (או) חולצת (או) [ולא] מתיבמת. מי שהיה נשוי שתי נשים שניות לבעל ולא ליבם ומת מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים שנית ליבם ולא לבעל ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי שתי נשים שניות לבעל וליבם ומת חולצת ולא מתיבמת. מי שהיה נשוי אחת שניה לבעל ואחת אשה אחרת ומת מיבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת. כשהוא חולץ חולץ לשניה שלו וכשהוא מיבם מיבם לאשה אחרת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת מחזיר גרושתו (של אחיו) משנשאת כשהוא מיבם מיבם לשניה לבעל. כשהוא חולץ חולץ למחזיר גרושתו של אחיו משנשאת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה (לבעל) [ליבם] אחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי (שתי נשים) [שניה] ליבם ולא שניה לבעל ומת (או) חולצת (או) [ולא] מתיבמת.
<h2>דף יב:</h2>
וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות. א"ר יוחנן אחת ממאנת ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות.
<h2>דף יג.</h2>
שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות. אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחי אביו [ואשת אחיו מאביו].
<h2>דף יג:</h2>
החולץ לצרת בתו או לצרת בת בתו או לצרת חמש עשרה נשים אלו המפורשות למעלה חליצתו פסולה ולא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. ואם יש לו אח לאותו כהן שנשאה ומת רצה חולץ רצה מיבם ואין עליה שם חליצה. אבל המיבם לצרת בתו או לצרת בת בנו או לצרת אחת מחמש עשרה נשים אלו בעילתו בעילת זנות ופסלה מן הכהונה. ואם יש לו אח לאותו כהן חולץ ולא מיבם.
<h2>דף כ.</h2>
כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת. איסור מצוה שניות מדברי סופרים כגון ראובן שהיה נשוי לאם אמו של שמעון שהיא שניה לשמעון או אשת אבי אמו של שמעון או אשת אחי האם של שמעון או אשת אחי האב מן האם של שמעון או אחיו (מאמו) [מאביו] שנשא כלת בתו של שמעון או כלת בנו של שמעון או שלישית שבבנו בת בן בנו של שמעון או שלישית שבבנה שהיא בת בן בנה של אשת שמעון או שלישית שבבתה שהיא [בת] בן בתה של אשת שמעון או רביעית שבחמיו שהיא אם [אם חמיו של שמעון או רביעית שבחמותו שהיא אם אם] חמותו של שמעון או אחיו מאביו שנשא אשת אחי האם מן האם של שמעון הרי אלו כולם שניות שהן איסור מצוה חולצת ולא מתיבמת שכולם שניות ליבם ולא שניות לבעל. ואין אתה יכול לומר אם אביו ואשת אבי אביו ואשת אחי האב [מן האם] שהן שניות לבעל ושניות ליבם. איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. כיצד כגון אלמנה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין שנפלה לפני כהן גדול או גרושה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין שנפלה לפני כהן הדיוט או שנשא אחיו אחת מכל הנשים שהן פסולות לכהונה הרי כולן חולצת ולא מתיבמת. ואם יבם אחת מאיסור מצוה כופין אותו להוציא ואין לה כתובה והולד כשר. ואם יבם אחת מאיסור [קדושה] כופין אותו להוציא ויש לה כתובה והולד חלל ופסול מן הכהונה. אחותה שהיא יבמתה שהיא אחותה של איסור ערוה או חולצת או מתיבמת. כיצד שמעון אחיו של ראובן נשא אחות חמותו של ראובן וחמותו של ראובן נשואה לאחיו ואח"כ מתו שניהם חמותו שהיא ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום. אחות חמותו או חולצת או מתיבמת או שנשא אחות אם חמותו של ראובן ואם חמותו של ראובן נשואה לאחיו אם חמותו ערוה. ואחותו מותרת. או שנשא אחות אם חמיו של ראובן ואם חמיו של ראובן נשואה לאחיו אם חמיו ערוה. אחותה מותרת. או שנשא אחות [אשת] אחיו מאמו ואשת אחיו מאמו נשואה לאחיו מאביו אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו ערוה. אחותה מותרת. או שנשא אחות [אשת] אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו נשואה לאחיו. אשת אחיו שלא היה בעולמו ערוה. אחותה או חולצת או מתיבמת. או שנשא אחות כלתו וכלתו נשואה לאחיו. כלתו שהיא נשואה לאחיו ערוה. אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. ואחיות דכולהו איסור ערוה או חולצת או מתיבמת. ואין אתה יכול לומר אחיות דשאר ערוה מפני שהן ואחיותיהן ערוה.
<h2>דף כו.</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות. ואם קדמו וכנסו יוציאו. ר' אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובה"א יוציאו והלכה כבית הלל. [ע"ב] אמר רבא בר בר חנה אמר רב שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם כגון שנפלה בזה אחר זה נופלת אחת חולץ לה ראובן. נופלת האחרת חולץ לה שמעון. נפלה שלישית חולץ ראובן ונפסקה זיקתו. חולץ שמעון נפסקה זיקתו.
<h2>דף ל.</h2>
שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות [ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות] וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני. ואח"כ מת נשוי נכרית ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. א"ר יהודה א"ר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה ה"ה כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. למה הוצרך רב לומר הלכה זו והרי שנינו הרי זו אסורה עליו עולמית לפי שלא היתה ראויה לו בנפילה שאלמלא הלכה של רב הייתי אומר משנה זו ששנויה ה"ז אסורה עולמית ראשונה היתה אחותה תחתיו ולא היתה ראויה לו משום ואשה אל אחותה לא תקח. וכנסה נשוי נכרית ומתה אשתו של זה ומת נשוי נכרית ונפלה אשתו פעם אחרת לפניו כיון שבנפילה ראשונה לא היתה ראויה לו אע"פ שבנפילה שניה היתה ראויה לו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת במשנתינו. אבל אילו היתה ראויה לו בנפילה ראשונה הייתי אומר שמותרת לו לפיכך בא רב ללמדינו שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה ואע"פ שתהא ראויה לו בנפילה ראשונה אסורה. והקשו חכמים עוד למה הוצרך לומר הלכה זו והרי שנינו אותה במשנה אחרת. שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואח"כ מתה אשתו של שני ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת שאפילו ראויה לו בנפילה ראשונה שהרי אין שם אלא נפילה אחת ובאותו נפילה אחת נעשת ראויה לו ואע"פ כן הואיל ובשעת נפילה היתה אחותה תחתיו ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית. מה בא רב ללמדנו מן הלכה שלו הרי שנויה היא במשנה. ותרצו חכמים בא רב לחזק במשנה ראשונה (של מילי) [שאלמלא] שחיזק רב את משנה ראשונה שלשה אחין. וסמכנו על משנה שנייה שני אחין הייתי אומר משנה שנייה לפיכך היא אסורה. לפי שנדחת מן היבום כל עיקר שלא היה שם יבם אחר ליבמה אלא זה שהיתה אחותה תחתיו ולפיכך היא אסורה אבל משנה ראשונה שלא נדחת מן היבום כל עיקר שהרי יבם אחד היה שם נשוי נכרית ויבמה. נאמר שכשם שהותרה [ל]נשוי נכרית תהא מותרת לזה לפיכך בא רב לחזק את המשנה הראשונה שלא תאמר הואיל והותרה לנשוי נכרית הותרה לזה אלא אע"פ שהותרה לנשוי נכרית תהא אסורה לזה מתוך שנאסרה על זה שעה אחת נאסרה עליו עולמית.
<h2>דף לא:</h2>
שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה שני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנאמר ומת אחד מהם ובן אין לו (דברים כ"ה) שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין. ר' שמעון אומר [מיבם לאיזה שירצה וחולץ לשניה]. וכי מאחר שזיקת שני יבמין מן התורה אפילו חליצה לא נצטריך לה. אלא מן החכמים וגזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות. ויבם לאחת ויחלוץ לאחת גזרה שמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ. [ל"ב ע"א] ויאמרו אם מיבם לזו ויחלוץ לזו לאחר מיכן יפה. אלא גזרה שמא יחלוץ לזו תחלה ואח"כ יבם שכיון שחלץ (לא) [לה] העמיד באשר לא יבנה את בית אחיו וכיון שלא בנה שוב לא יבנה. אם נותן שני גט למאמרו קודם שימות הותרה צרתה. כגון ראובן ושמעון ולוי נשואין שלש נכריות ומת ראובן ועשה בה שמעון מאמר ומת (ונפלה) [ונפלו] אשת ראובן שעשה בה שמעון מאמר ואשתו של שמעון לפני לוי על אילו אמרו חולצות ולא מתיבמות. שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין. ואמר רבא אם נתן גט שמעון ליבמתו. שהיא אשת ראובן קודם שימות הותרה אשת שמעון ללוי ליבמה. אבל אשת ראובן שנעשה בה מאמר ונתן לה גט אסורה ללוי. שאם אתה אומר מותרת ללוי מתחלפת באשת אח דעלמא יאמרו שהיא מותרת. ובלשון אחרון אנו אומרין אמר רבא אם נתן שמעון גט למאמרו באשת ראובן הותרו שתיהן להתיבם ללוי במה נאסרה אשת ראובן על לוי במאמר שעשה בה שמעון שכיון שנתן גט לאותו מאמר הותרה לו ללוי אותו איסור שעשה בה שמעון שהיא מאמר שקלו. והלכה כרבא בלשון... [אחרון] שתיהן מותרות ללוי.
<h2>דף לג:</h2>
שנים שקדשו שתי (אחיות) [נשים] ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש. ואם היו אחין חייבין משום אשת אח ואם היו אחיות חייבין משום אשה אל אחותה. ואם היו נידות אף חייבין משום נידות. ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. ואם היו קטנות ואינן ראוין לילד מחזירין אותן מיד, ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה. החליפו ברשעים אנו עסוקים אלא הוחלפו.
<h2>דף מ:</h2>
אמר רב טובי בר קיספא א"ש הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואין הלכה כמותו. ומותר אדם באם צרת חלוצתו ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה כולן מותרות לו או חולצות או מתיבמות. אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. כיצד שלשה אחין [אחד] נשוי שתי נשים ואחד נשוי בתה של אחת מהן ואחד מופנה ומת נשוי הבת וחלץ לה מופנה. ואח"כ מת אחיו נשוי שתי נשים האם ואשה אחרת עומד מופנה וחולץ לצרת אם חלוצתו וזו היא ששנינו אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו וכן בצרת אם אם חלוצתו [ובצרת אם אביה ובצרת בת חלוצתו] ובצרת בת בת חלוצתו ובצרת (בן) [בת] בן חלוצתו. ובצרת אחות חלוצתו כולן אסורות לו וחולצות ולא מתיבמות. ומותר אדם בקרובת [צרת] חלוצתו כיצד מיבם אדם אם צרת חלוצתו [כיצד] שלשה אחין אחד נשא אשה ואחיו נשא בתה ואשה אחרת מת נשוי הבת ואשה אחרת עמד מופנה וחלץ אשה אחרת ואח"כ מת אחיו מיבם מופנה [אם] צרת חלוצתו. וזו היא ששנינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו.
<h2>דף מא.</h2>
אמר ר"ש בן לקיש כאן שנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה לא חולצת ולא מתיבמת. כיצד שני אחין נשואין שתי אחיות ועמד אחד מהן וגירש את אשתו ואח"כ מת אחיו אחות גרושתו לא חולצת ולא מתיבמת וזו היא ששנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה. אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. כיצד שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מופנה. מת אחד מבעלי אחיות עמד מופנה וחלץ לה ואח"כ מת אחיו השני עומד מופנה וחולץ לאחות (צרת) חלוצתו אבל אינו מיבם וזו היא ששנה ר' אחות חלוצתו אסורה מדברי סופרים.
<h2>דף מג:</h2>
מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
<h2>דף פג:</h2>
אחרת. אדרוגינוס שמת אשתו חולצת ומתיבמת אי לא. אחרת אנדרוגינוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחין ואם [אין] לו אחין חליצה שעשה אינה כלום ולא נפסלה מן הכהונה ואשתו פטורה מן החליצה ומן היבום ושנה ר' סימאי אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות. ומה טעמו של ר' סימאי אמר רבא בר המדורי פרשה לי ואת זכר לא תשכב משכבי אשה (ויקרא י"ח) אי זהו זכר שיש בו שני משכבין הוי אומר אנדרוגינוס ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.
<h2>דף פד.</h2>
שניות מדברי סופרים שניה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם. שניה ליבם ולא שניה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל. שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה. כל שניה שהיא לבעל ולא שניה ליבם מבעל אין לה כתובה ולא מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא מן יבם יש לה כתובה ויש לה מזונות ואין כופין אותו להוציא והולד כשר. וכל שניה שאינה שניה לבעל ושניה ליבם מבעל יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא מן יבם חולצת ולא מתיבמת. ואם יבם אין לה כתובה ולא מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא. וכל שניה שהיא שניה לבעל ושניה ליבם אין לה כתובה משניהם ולא מזונות והולד כשר משניהם וכופין אותם להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל ולא ליבם ומת או חולצת או מתיבמת. וכל שניה שהיא ליבם ולא לבעל ומת חולץ ולא מיבם. וכל שניה שהיא לבעל וליבם ומת (או) חולצת (או) [ולא] מתיבמת. מי שהיה נשוי שתי נשים שניות לבעל ולא ליבם ומת מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים שנית ליבם ולא לבעל ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי שתי נשים שניות לבעל וליבם ומת חולצת ולא מתיבמת. מי שהיה נשוי אחת שניה לבעל ואחת אשה אחרת ומת מיבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת. כשהוא חולץ חולץ לשניה שלו וכשהוא מיבם מיבם לאשה אחרת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת מחזיר גרושתו (של אחיו) משנשאת כשהוא מיבם מיבם לשניה לבעל. כשהוא חולץ חולץ למחזיר גרושתו של אחיו משנשאת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה (לבעל) [ליבם] אחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי (שתי נשים) [שניה] ליבם ולא שניה לבעל ומת (או) חולצת (או) [ולא] מתיבמת.
<h2>דף צא:</h2>
יש מיבם לאחת וחולץ לאחת. כיצד אחיו של ראובן נשא שתי נשים ומת עמד ראובן ויבם אחת מהן והלכה צרתה ונשאת. לאחר (אותה) שנשאת נמצאת יבמתו אילונית תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה. יש חולץ לצרת בתו כיצד. אחיו של ראובן נשא שתי נשים אחת מהן בתו של ראובן ומת צרת בתו פטורה מן החליצה ומן היבם והלכה ונשאת. לאחר שנשאת נמצאת בתו של ראובן אילונית תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה. וכן כל עריות שנמצאו אילונית כל צרה וצרה תצא מזה ומזה וצריכה חליצה.
<h2>דף צז:</h2>
אלו השאלות התלויות. שני אחים תאומים שתנגיירו או שנשתחררו הן ונשותיהן יש להן איסור אחוה אי לא. יכולין להחליף נשותיהן זה לזה אי לא. אם רוצה [אחיהם] בר ישראל לישא אותן והן אחיות חייב עליהן משום אשת אח ומשום אשה אל אחותה לא תקח אי לא. ואם אותן שני גרים או משוחררים נשאו נשים מישראל ומת אחד מהן בלא זרע חייב לחלוץ וליבם אשת אחיו אי לא. אם מת ויש לו בנים ועמד ונשא את אשת אחיו עליה משום ערוה אי לא. ולענין השאלות. תא שמע שני אחים תאומים גרים וכן משוחררים לא חולצין ולא מיבמים ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אלו לא חולצות ולא מיבמות (ואין חייבין משום אשת אח היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה) אבל חייבין משום [אשת] אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי אלו כישראל לכל דבריהם. ואמר אביי כשאמרו חכמים אין אב לעו"ג לא תאמר לפי ששטופין בזימה הן וכל אחד מהן זונה עם אשת חברו ואין ידוע האב לפיכך אמרו חכמים אין אב לע"ג אבל כשיודע האב נאמר שיש אב לעו"ג וכשמתגיירין [כשם ש]היו חייבין אחרים על נשותיהן אף הן עצמן יהיו חייבין משום אשת אח או משום אשה אל אחותה ויש עליהן תורת חליצה ויבום (לאו) [אלא] שאע"פ [דידוע] האב אין חוששין שהרי שנינו שני אחין תאומים גרים וכן משוחררים שטיפה אחת היא ונחלקה לשנים. אעפ"כ אין חייבין משום אשת אח ולא חולצין ולא מיבמין וכן הלכה.
<h2>דף ק.</h2>
אחרת. הספק שאינו ידוע אם בן תשעה לראשון ואם בן שבעה לאחרון שנשא אשה ויש לו אחים מן הראשון ואחים מן השני אשתו מי מיבמה ומי חלצה וכן אם מת אחיו מן הראשון או אחיו מן השני חולץ ומיבם אי לא. אחרת מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וניסת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון. והיה לה בנים מן הראשון ובנים מן האחרון הן חולצות ולא מתיבמות. וכן הוא להן חולץ ולא מיבם. היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם. הוא או חולץ או מיבם אבל הן (חולצין ולא מיבמין). [אחד חולץ ואחד מייבם] שאמרנו הוא או חולץ או מיבם ובלבד שיחלוץ תחלה ולבסוף ייבם אבל ליבם תחלה ולבסוף חולץ לאו שמא יפגע (ביבמתו) [ביבמה] לשוק.
